משנה תורה, מצוות לא תעשה רפ״ח

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

288 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר הדיין שלא לחתוך הגדרים *ר"ל העונשים. או לחייב ממון בעדות עד אחד ואפילו היה בתכלית הכשרות. והוא אמרו לא יקום עד אחד באיש לכל עון, ואמרו שבועות מ' לכל עון הוא דאינו קם אבל קם לשבועה. והתבארו משפטי מצוה זו בפ"ט מסנהדרין. שופטים, שם פ"ה:

288 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יָקוּם דְּבַר הָעֵדוּת בְּעֵד אֶחָד – שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא נַעֲמִיד גְּבוּלֵי הָעֹנֶשׁ בְּגוּף הַנֶּעֱנָשׁ, וְכֵן שֶׁלֹּא נוֹצִיא מָמוֹן, עַל פִּי עֵדוּת עֵד אֶחָד, וַאֲפִלּוּ הוּא בְּתַכְלִית הַכַּשְׁרוּת וְהַחָכְמָה, אוֹ אֲפִלּוּ נָבִיא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יט טו לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁיֵּצֶר לֵב הָאָדָם רַע וְלִפְעָמִים יַעֲלֶה בְּלִבּוֹ טִינָא עַל חֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ יִהְיֶה הָאָדָם בְּתַכְלִית הַכֹּשֶׁר לֹא יִנָּצֵל מֵחֵטְא לִפְעָמִים, וְאַף כִּי יַעֲמֹד אָדָם יָמִים רַבִּים בְּדַרְכֵי הַיֹּשֶׁר אֵינוֹ מִן הַנִּמְנָע לְהִתְהַפֵּךְ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וּלְהַרְשִׁיעַ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ברכות כט, א כִּי יוֹחָנָן שִׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גָּדְלָה וּלְבַסּוֹף נַעֲשָׂה צָדוֹקִי, גַּם אָמְרוּ בַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר שֶׁהָיָה תְּחִלָּה נְבִיא אֱמֶת, וּלְבַסּוֹף נַעֲשָׂה נְבִיא שֶׁקֶר. עַל כֵּן הוּא רָאוּי וְכָשֵׁר הַדָּבָר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל לֵב אָדָם לַעֲנֹשׁ חֲבֵרוֹ עַל פִּיו, וַאֲפִלּוּ יִהְיֶה הַנֶּעֱנָשׁ רָשָׁע גָּמוּר וְהֶדְיוֹט שֶׁבַּהֶדְיוֹטוֹת וְהַמֵּעִיד חָכָם גָּדוֹל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּהְיוֹת הַמְּעִידִים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים חֲזָקָה בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ לְהָעִיד בְּשֶׁקֶר, וּגְדוֹלָה חֲזָקָה בְּכָל הַדְּבָרִים. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבועות מ א בְּעֵד אֶחָד, דִּלְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת הוּא דְּאֵינוֹ קָם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַעֲנִישׁ שׁוּם אָדָם עַל פִּי עֵד אֶחָד, בְּעֹנֶשׁ גּוּף אוֹ בְּעֹנֶשׁ מָמוֹן, זֶהוּ פֵּרוּשׁ עָוֹן וְחַטָּאת, אֲבָל קָם הוּא לִשְׁבוּעָה, כְּלוֹמַר, שֶׁמְּחֻיָּב הוּא שְׁבוּעָה לְאוֹתוֹ שֶׁמֵּעִיד עָלָיו, כְּגוֹן שֶׁאָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ תֵּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ, אָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם, וְעֵד אֶחָד מֵעִיד כְּדִבְרֵי הַתּוֹבֵעַ, חַיָּב הַנִּתְבָּע לְהִשָּׁבַע. וּמָה שֶׁאָמְרוּ גַּם כֵּן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעֵד אֶחָד לֹא הֶאֱמִינַתּוּ תּוֹרָה לַעֲנֹשׁ עַל פִּיו חֲבֵרוֹ בְּגוּף אוֹ בְּמָמוֹן, מִכָּל מָקוֹם נֶאֱמָן הוּא בְּאִסּוּרִין, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בַּגְּמָרָא גטין ב, ב עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין, כְּלוֹמַר שֶׁיָּעִיד בָּשָׂר זֶה אוֹ יַיִן זֶה אָסוּר הוּא אוֹ כָּשֵׁר נֶאֱמָן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות ו, ב, שֶׁבְּדִינֵי מָמוֹנוֹת מְקַבְּלִין עֵדוּת מְיֻחֶדֶת, כֵּיצַד? אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי הִלְוָהוּ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי הוֹדָה לוֹ מִצְטָרְפִין. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאִם הֵעִיד אֶחָד בְּבֵית דִּין זֶה וְאֶחָד בְּבֵית דִּין אַחֵר יָבוֹא בֵּית דִּין אֵצֶל בֵּית דִּין וְיִצְטָרְפוּ עֵדוּתָן, וְכִדְאָמְרִינַן בְּרֹאשׁ פֶּרֶק גֵּט פָּשׁוּט ב"ב קסה, ב שְׁלַחוּ לֵיהּ חַבְרֵהּ לְרַבִּי יִרְמְיָה, עֵד אֶחָד בִּכְתָב וְעֵד אֶחָד בְּעַל פֶּה, מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ? שְׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ אֶחָד בְּבֵית דִּין זֶה וְאֶחָד בְּבֵית דִּין אַחֵר, מָה הוּא שֶׁיָּבוֹא בֵּית דִּין זֶה אֵצֶל בֵּית דִּין זֶה וְיִצְטָרְפוּ? שְׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין זֶה וְחָזְרוּ וְהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין זֶה, מַהוּ שֶׁיָּבוֹא אֶחָד מִכָּל בֵּית דִּין וְיִצְטָרְפוּ? שְׁלַח לְהוּ אֲנִי אֵינִי כְּדַאי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי, אֲבָל דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטָה שֶׁיִּצְטָרְפוּ, וְכֵן הֲלָכָה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ בִּכְתֻבּוֹת פֶּרֶק הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה כא, א, שֶׁעֵד וְדַיָּן, אֵין מִצְטָרְפִין בְּמָה שֶׁהוּא מִדְּאוֹרַיְתָא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם עדות פ"ה ה"ב שֶׁבִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת הֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד, בְּסוֹטָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה מֵי הַמָּרִים, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף, כְּלוֹמַר אִם מֵעִיד אֶחָד שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בַּהֲרִיגַת הַנִּרְצָח אֵין עוֹרְפִין אֶת הָעֶגְלָה, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה דברים כא א לֹא נוֹדַע, וַהֲרֵי נוֹדַע לְאִישׁ אֶחָד. וַחֲכָמִים הֶאֱמִינוּ עֵד אֶחָד שֶׁיָּעִיד בְּאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַגֵּן. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יבמות פח, א בְּטַעַם זֶה, שֶׁהִיא מְדַקְדֶּקֶת אַחַר הָאֱמֶת בָּזֶה, שֶׁאִם שֶׁמָּא תִּנָּשֵׂא וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא בַּעְלָהּ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְהַוָּלָד מַמְזֵר. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם שם ה"ג, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתּוֹעִיל עֵדוּת עֵד אֶחָד מוֹעִילָה גַּם כֵּן עֵדוּת אִשָּׁה וּפָסוּל, חוּץ מֵעֵד אֶחָד שֶׁל שְׁבוּעָה, שֶׁאֵין מְחַיְּבִין שְׁבוּעָה אֶלָּא בְּעֵדוּת עֵד כָּשֵׁר. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁפְּעָמִים יְשַׁלֵּם הַנִּתְבָּע מָמוֹן עַל פִּי עֵד אֶחָד, כֵּיצַד רמב"ם טוען ונטען פ"ד ה"ח ? הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מָנֶה לִי בְּיָדְךָ, וַהֲרֵי עֵד אֶחָד מֵעִיד עָלָיו, וְהַנִּטְעָן אוֹמֵר כֵּן הוּא, אֲבָל אַתָּה חַיָּב לִי מָנֶה כְּנֶגֶד אוֹתוֹ מָנֶה, הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב שְׁבוּעָה בִּשְׁבִיל עֵדוּת הָעֵד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע לְהַכְחִישׁ הָעֵד, שֶׁהֲרֵי הוּא מוֹדֶה בְּמַה שֶׁהָעֵד מֵעִיד בּוֹ, וְהַדִּין הוּא כֵּן, שֶׁכָּל מְחֻיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע שֶׁמְּשַׁלֵּם. וְאֵין נִשְׁבָּעִין בְּהֶעָדַת עֵד אֶחָד לְעוֹלָם, אֶלָּא אִם כֵּן יַכְחִישׁ הַנִּשְׁבָּע אֶת הָעֵד וְיִכְפֹּר בְּעֵדוּתוֹ וְיִשָּׁבַע עַל זֶה, וּמִפְּנֵי טַעַם זֶה כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שם שֶׁשְּׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵד אֶחָד וְהַנִּתְבָּע טוֹעֵן שֶׁפְּרָעוֹ, שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ מַכְחִישׁ עֵדוּת הָעֵד שֶׁמֵּעִיד בַּהַלְוָאָה, שֶׁמְּשַׁלֵּם, וַחֲלוּקִין עָלָיו אֲחֵרִים עי' ראב"ד שם. וְכֵן כַּפְרָן שֶׁבָּא עָלָיו עֵד אֶחָד, וְטָעַן שֶׁפָּרַע אוֹ שֶׁהֶחְזִיר הַפִּקָּדוֹן, בְּכָל זֶה אָמְרִינַן שֶׁהוּא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע וּמְשַׁלֵּם. וּבַגְּמָרָא בְּבָבָא בָּתְרָא בְּפֶרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים בבא בתרא לג, ב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָטַף לָשׁוֹן שֶׁל כֶּסֶף מֵחֲבֵרוֹ בִּפְנֵי עֵד אֶחָד, וְאָמַר כֵּן הוּא הָאֱמֶת שֶׁחֲטַפְתִּיהָ מִמֶּנּוּ, אֲבָל שֶׁלִּי חָטַפְתִּי, וַאֲתָא לְקַמֵּהּ דְּרַבִּי אַמֵי, וְאָמַר, הֵיכִי לִדַיְּנוּהּ דַּיָּנֵי לְהַאי דִּינָא? לִשַׁלֵּם, לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדֵי, לִפְטְרֵהּ, אִכָּא חַד סָהֲדָא, לִשְׁתְּבַע דְּלָא חֲטַף, וְהָא קָא מוֹדֶה וַאֲמַר אִין חֲטַפִי, וַהֲוָה יָתֵב רַבִּי אַבָּא קַמֵּהּ וְאָמַר, הָוֵה לֵהּ מְחֻיָּב שְׁבוּעָה כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי עֵדוּת הָעֵד, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַכְחִישׁ דִּבְרֵי הָעֵד, וְכָל הַמְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם. וְכֵן הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּמִי שֶׁתָּבַע חֲבֵרוֹ מָנֶה הִלְוִיתִיךָ, וְכָפַר בּוֹ וְאָמַר לוֹ לֹא הִלְוִיתַנִי כְּלוּם מֵעוֹלָם, וְהֵבִיא עֵד אֶחָד שֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ בְּפָנָיו, הוֹאִיל וְאִלּוּ הָיוּ שְׁנַיִם, הָיָה מֻחְזָק כַּפְרָן וְדִינוֹ שֶׁיְּשַׁלֵּם, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע עַל פִּי עֵד אֶחָד, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם מְחַיְּבִין אוֹתוֹ מָמוֹן אֶחָד מְחַיְּבוֹ שְׁבוּעָה, חָזַר וְאָמַר פָּרַעְתִּי, מְשַׁלֵּם בְּלֹא שְׁבוּעָה, לְפִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה מִפְּנֵי עֵדוּת הָעֵד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַכְחִישׁוֹ בְּעֵדוּת הַהַלְוָאָה אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר פָּרַעְתִּי, וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁכָּל מְחֻיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה רַבִּים, מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת מְפֻזָּרִים, בִּיבָמוֹת וּכְתֻבּוֹת וְסוֹטָה וְגִטִּין וְקִדּוּשִׁין וּבְכָל סֵדֶר נְזִיקִין. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ לְעִנְיַן דִּינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין הַיּוֹם בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהֵקִים גְּבוּלֵי הָעֹנֶשׁ, זוּלָתִי בַּצְּדָדִין שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, הֵן בְּגוּף הֵן בְּמָמוֹן, בְּעֵד אֶחָד, עָבַר עַל לָאו זֶה.

1 שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ" דברים יט, טו.